ג'וליוס ארווינג (דוקטור ג'יי)/שחר אלוני


אז קודם כל יש לי הרבה כבוד לדוראנט, הוא שחקן מעולה ועשה עד כה קריירה גדולה.
לדעתי בשלב הזה הקריירה של הדוקטור יותר מרשימה, ואני מאחל לדוראנט שבשנים הבאות ישתווה אליו ויעבור אותו.
כמובן אצל הדוקטור לוקחים את כל הקריירה, גם ABA וגם NBA.

כמה נתונים:

3 אליפויות (2 ככוכב ראשי, ואחת עם מוזס עם 4-0 בגמר על קארים ומג'יק).
את השנים ב NBA הוא העביר במקביל לכמה מהגדולים של כל הזמנים (קארים, מג'יק, בירד, ואחרים).
16 עונות בליגה, 16 פעמים אולסטאר
6 פעמים MVP בעונה הרגילה או בפלייאוף.
חבר קבוצת כל הזמנים ב ABA ו 50 הגדולים ב NBA.
בעונת הרוקי היה ראשון בליגה בריבאונד התקפה.
9 פעמים חמישית עונה ראשונה 3 פעמים חמישיה שניה. פעם אחת חמישית ההגנה.

מעל 30000 נקודות ! (רק 7 שחקנים בתולדות הליגה קלעו יותר)
במועד פרישתו היה הראשון בהסטוריה גם בחטיפות.
יותר מ 10500 ריבאונדים ו 2000 חסימות וחטיפות.
נתונים שמציבים אותו כאחד השחקנים עם הקריירה הטובה אי פעם.

מעבר לזה, ד"ר ג'יי וקארים היו הסמלים של הכדורסל המודרני (כמו שאריק איינשטיין זיהה).
הדוקטור הגיע לליגה מהמכללות, שם היה בין הבודדים בהסטוריה שסיים עונה עם ממוצע של מעל 20 נק' ומעל 20 ריב' במשחק (32.5 , 20.2).

הגעתו לליגה ומאוחר יותר ל NBA חוללה מהפך תודעתי בחשיפה של הכדורסל לקהלים רבים. הדוקטור היה במידה רבה שגריר המשחק בזכות הנוכחות הכריזמטית והחיובית שהביא לכל מקום, והיה מקובל כקונצנזוס על שחקנים, מאמנים אוהדים ושדרנים. הוא אף היה השחקן השחור הראשון שהיווה מודל לחיקוי לשחקנים לבנים ולילדים שהחלו לשחק כדורסל. והשחור הראשון שקיבל חוזה פרסום מסחרי בליגה (מקונברס).

הוא היה הפנים של הליגה ביחד עם קארים למשך עונות רבות, ובמשך רוב הקריירה היה השחקן מספר 1 או 2 או 3 בעולם.

בנוסף לכל, הוא הביא איתו גם מהפכה בסגנון המשחק. עד לתקופתו ההתקפה היתה בנויה בעיקר על מהלכים ארוכים שבנויים על תבניות מסוימות שהקבוצה תרגלה באימונים. הדוקטור היה הראשון שהביא את הביטוי האישי והאתלטי לשחקני חוץ (גארדים –למרות שהיה בעצם סמול פורוורד) ובעצם המציא מחדש את סגנון המשחק והעמדה.

הוא הביא איתו וירטואוזיות, התבססות על כניסות לסל ואתלטיות, אסתטיקה ויכולת אלתור באוויר כולל הטבעות יצירתיות והעברת כדור מיד ליד תוך כדי ריחוף. כל זה מובן מאליו היום, אך לא היה קיים כמעט כשיטת משחק של שחקן בליגה עד אז.
הוא בעצם הביא את סגנון המשחק של משחקי הרחוב ושילב אותו בליגה (היו כאלה שעשו זאת לפני כן, אך רק מהתקופה של הדוקטור זה הגדיר מחדש את העמדה).

נראה לי שגם מבחינת נתונים אישיים (3 אליפויות, סך נקודות, אולסטארים ובחירות) הוא עולה בשלב זה על דוראנט המצוין. וגם במידת השפעתו על הכדורסל ועל הליגה הוא עולה עליו.

ולמי שתהה מאיפה הכינוי "הדוקטור", מפה –

קווין דוראנט/ רותם אלרן

השחקן אשר בחרתי לכתוב עליו בדיון זה הוא קווין דוראנט, ולמרות שהקריירה שלו טרם הגיעה אל קיצה, אני רואה אותו כבר עכשיו כשחקן גדול יותר היסטורית מהדוקטור, וזאת מבלי להוריד מגדולתו הבלתי מעורערת של האחרון.

אתחיל מהרזומה העשיר של KD:
רוקי העונה.
מקום 24 בכמות נקודות קריירה ב-NBA.
זכייה אחת בתואר ה-MVP.
2 אליפויות, בשתיהן זכה ב-FMVP.
6 פעמים בחמישיית העונה הראשונה, 3 פעמים נוספות בשנייה.
11 פעמים אולסטאר.
הוביל את הליגה 4 פעמים בנקודות בממוצע למשחק, כשנכון לנקודה זו בעונה הוא מוביל גם השנה.

כפי שניתן לראות ובדומה לארווינג, גם ארון התארים של דוראנט לא לוקה בחסר כשהוא מחזיק בתואר MVP לצד שני תארי מצטיין הגמר, נכנס לאולסטאר 11 פעמים ואל חמישיות העונה השונות 9, והנתון האחרון גם הוא קריטי לקייס שלו, כשהוא מציג את היציבות, הגיוון והדומיננטיות של הסקורינג שהפורוורד הציג מאז כניסתו לליגה.

אחד הדברים שיש להכיר בהם בראש ובראשונה כשמשווים בין שני השחקנים העצומים הללו הוא חוזקה של הליגה בזמן ששיחקו בה. הדוקטור היה אחד מהשחקנים הדומיננטיים כבר כששיחק בליגת ה-ABA והמשיך בקו זה גם כשהגיע ל-NBA, הליגה הנוצצת מהשתיים, אך חלק גדול מכך גם היה תלוי ברמת התחרות שפגש. אמנם באותם ימים שיחקו בליגה אגדות ששלטו בליגה ביד רמה, ולמרות זאת, התפתחות של יעילות, שיטות הגנתיות יעילות יותר ויכולת פיתוח שחקנים הובילו לליגה שמשתפרת ככל שהזמן עובר. ההישגים של ארווינג הם מרשימים, אך חשוב לזכור שבעונת האליפות היה לצידו את מוזס מאלון, גבוה אגדי בפני עצמו והשחקן שהוביל את הקבוצה בכמות הזריקות והנקודות באותה עונה.

דוראנט מציג רשימת תארים והישגים מכובדת שסביר להניח שרק תמשיך לצמוח לאור היכולת אותה הוא מציג כרגע, והעובדה שהוא הגיע להישגים אלו בליגה חזקה יותר ובעלת רף כישרון גבוה מזה שהיה קיים לפני 40 ו-50 שנים הם משמעותיים בהסתכלות על הישגים אלה. דוראנט מיקם את עצמו כאחד מהסקוררים המחוננים והמוכשרים ביותר שאי פעם עלו על מגרש NBA, והוא ממשיך להוכיח את זה גם אחרי פציעה קשה כשהשנה הוא מוביל את הליגה בממוצע הנקודות למשחק.

ההחלטה לעבור לווריורס עשויה להצטייר כהחלטה שפוגעת בערכיו של הספורט ושמורידה את רמת התחרותיות, אך בסופו של דבר כמעט ואין שחקנים ברמה היסטורית כל כך גבוהה שזכו באליפות ללא שחקן שגם הוא גבוה בדירוג ההיסטורי – לג'ורדן היה את פיפן, ללברון את וויד וקיירי, למג'יק את קארים ולקארים את רוברטסון, וכך הרשימה ממשיכה. ההחלטה הזו לא מצטיירת בצורה חיובית כלפי חוץ, אך אני מאמין שהרמה אותה הציג ומציג דוראנט, לצד כך שהוביל את אוקלהומה למקומות אליהם לא הצליחה להתקרב מאז עזיבתו והעובדה שייתכן שהוא הסקורר הטוב ביותר ששיחק בליגה, כשהוא מסוגל להכניס את הכדור לסל מכל טווח וכמעט בכל דרגת קושי של זריקה, מבדילה אותו מהדוקטור וממקמת אותו גבוה ממנו בדירוג כל הזמנים, גם אם מסתכלים על דירוג זה בנקודת זמן זו.